anthropophony

בתוך מוזיאון לחקר החי הגיעו קבוצת תיירים סינית כדי לחוות את העבר הקדום מלפני בליוני שנים. הקבוצה מתפעלת מהמיצג ומקבלת הסבר של המדריך הסיני.  המיצג מציג את המדבר בו נקבות של דו-חיים וזוחלים המשמיעות קול כדי לסנכרן בקיעה ולדאוג לקטינים.  הצפרדעות הגיעו לאבולוציה בה הן מתניידות גם על אדמת לבה לוהטת כיוון שמנזקי ההתחממות הגלובלית נשאר רק אדמה. הצפרדעות מסנכרנות את בקיעתן פעם בשנה כאשר הר הגעש מגיע לשיאו ומתפרץ. בגלל אהבה בלתי מוסברת בין צפרדעית לציפור – הביצה היא של ציפור פניקס. גוזל הפניקס בוקע כאשר הר הגעש מתפרץ לכדי סופת שלגים, הוא גדל עם אימו ומוציא צלילים גבוהים ועם זמן גדילתו נהיים ארוכים יותר. האמא הצפרדעה משמיעה עוד קולות כדי לדאוג לגוזל וכך הם נמצאים ביחד, עד שהר הגעש נרגע וחוזר שוב למצב הקודם שאין בו שום דבר אחר חוץ ממדבר. נגמרת המצגת וקבוצת התיירים מוחאים כפיים סוערות.

הנדבך האחרון בעבודתי הוא הוספת צלילים אנתרופופוניים שיתווספו לנוף הצלילי של כוכב הלכת שהמצאתי אשר נמצא בגלקסיית אנדרומדה. כמו כן המשכתי בקו הצלילים המסומפלים. הכלי המוזיקלי שבחרתי להוסיף הוא טנפורה – רציתי צליל שייתן לי מעין דרון אשר יתקשר לשפה המעגלית של הסאמפלים, וגם מבחינתי שישתלב בצורה הרמונית במעגליות וטקסיות שקיימים לעתים בטבע. הסאונד עצמו הוא של טנפורה שהורדתי מהאינטרנט, ולאחר מכן היא נכנסה לסאמפלר בתוספת של הוספת אפקטים, האטה והורדת גובה הצליל במעט. הסאונד האנתרופופוני השני שהוספתי הוא מעין שירה בשפה מומצאת – גם השירה היא מעגלית וטקסית ומשתלבת מבחינתי בנוף הצלילי הקיים. הסאמפל הוא בעצם קטע מוזיקלי של היוצרת מרדית מונק (Monk), אשר נקרא "Travellers". את הקטע הכנסתי גם כאמור לסאמפלר, העלתי את הפיטץ', הוספתי אפקטים ושמתי אותו על הילוך לאחור.

למרות תנאי המחיה הקשים באזור (המדומיין) הנובעים מטמפרטורות גבוהות מאוד ויובש, יש פריחה של צמחי מדבר רבים. אפשר לשמוע אוכלוסייה של דבורים מדבריות העוזרת לפזר את האבקנים וכך הפרחים ממשיכים להתפתח.
עיטים ונשרים עפים ומחפשים אוכל אבל ההזדמנויות למצוא מצומצמות, לכן הם נלחמים ביניהם. המקום דליל מאוד בבני אדם, חי שם שבט אחד המרוחק מציוויליזציה ודובר שפה נדירה אותם הם מדברים בינם לבין עצמם. הם מנסים להתקרר ומישהו עובד למען הקמת מחסה ראוי מהשמש. קצב העבודה הקבוע משמש כהשראה לשירה משותפת. אין להם כלי נגינה אבל הם משתמשים בגוף וקול להפקת מוזיקה ובנוסף הם מקבלים השראה מקולות חיזור של זמירים הנשמעים מדי פעם וגם הם כמו הציפורים חוזרים על תבניות מסוימות כמה פעמים.

שיר שמאני עתיק על הודיה וחיבור לטבע. החיבור בין הסאונדסקייפ לבין סגנון השירה הזה, הרגיש לי שהחיבור יצר מציאות מעין כפר עתיק שבו הגורו שר בטקס במהלך היום. השירה די מונוטונית אך זהו הדבר שיוצר את המציאות הזאת בקלות מהסיבה שאפשר גם להינות מהסאונדסקייפ ללא השתלטות של השירה.

מאתיים שנה לאחר הופעת היצור החי הראשון על כוכב מאדים, בשנת 3220 נוצרים ראשוני האדם על הכוכב. דמויות אדם התואמות לאדם הנֵיאַנְדֶּרְטָלִי. האקלים כאמור יבש וקר והאדם מתקשה מאוד לשרוד בתחילת חייו על הכוכב, כאשר רוב הכדור עטוף בשלג ובאזור לא משולגים בחול. החיפוש אחר מקור מזון הופך לקשה מתמיד, כאשר הצמחייה נסתרת ופרוקי הרגליים לא ממהרים להיחשף. בסאונד סקייפ מתוארת סיטואציה של חיפוש אחר מזון של שניים או שלושה בני אדם על מאדים. הקול שלהם גבוה וחזק בהרבה מהקול האנושי, על מנת שיוכלו לתקשר אחד עם השני בתנאים הקשים. כלי הציד שלהם הם אבנים אותם הם משליכים ומרימים כדי ללכוד ולצוד פרוק רגליים או לחפש צמחייה למאכל. השפה לא ממש ברורה – צעקות וסוג של ג'יבריש.

אחרי שכל העולם חרב כתוצאה מהתנהגותו הבזויה של האדם כלפי הטבע, בעלי החיים היחידים שנותרו הם יצורי הנזגול כפי שהסברתי בחטיבה הביופונית. מה שהם לא יודעים זה שנותר אדם אחד שאומנם אי-אפשר לכנותו אדם אך הוא יצור שדומה לאדם. היצור הגיע ממקום ושמו 'הפלך', מקום שבו בעבר היו רבים כמוהו שנקראים 'הוביטים'. ליצור שלנו קראו בעבר פרודו אך בהווה מה שנותר ממנו זה יותר כמו חיה שהולכת על ארבע עם עור חלק ועצמות בולטות. השפה שלו היא עדיין שפת בני האדם לכן אני כולל אותו בתוך הגדרה זו. הדבר היחיד שמחזיק אותו בחיים זו טבעת קסמים שירש מדודו לפני אלפי שנים. טבעת שמאפשרת למי שעונד אותה חיי נצח, ויכולת לשרוד בתנאים הקשים ביותר. היצור נוהג לנגן לאחר שאכל דג או שתיים. הנזגול כבר כל-כך רגילים לשמוע את הקולות שלו ואת המוזיקה, שהם אינם מבחינים בו יותר וכך הוא שורד. הקולות שהוא מוציא מפיו נשמעים כמו מן צווחה שתמיד נשמעת אותו דבר. הוא שכח כבר את כל המילים שהכיר בגלל היותו לבד בעולם. הוא נוהג לצווח בעיקר בזמן הגשם כאות שמחה

בעבודותיי הקודמות דברתי רבות על השריפות המתחוללות בשנים האחרונות ביערות האמזונאס, ועל איך שהן מאיימות על המשך קיומם של כל מעגלי החיים אשר גרים ביערות. בנוסף לאיום זה מספר כריתת העצים ביערות האמזונאס הגיע השנה לשיא חדש. כל החיים הביופונים והגיאופונים עכשיו נמצאים תחת סכנת חיים של הרס ע"י כריתה. החלטתי להתמקד דווקא ברעשים האנתרופופונים ה"שליליים" האלה שבני האדם יכולים לייצר, רעשי המכונות של כריתת העצים, ורעשי הטרקטורים אשר מייצאים את חתיכות העצים החוצה, כדי להקצין המצב ולהעלות את המודעות להרס. ההרס של היערות מגיע למצב בל יחזור, ולכן בחרתי להתמקד בזה בעבודתי. בנוסף אעניק לבני האדם גם טיפת חסד, מטוסי כיבוי האש מגיעים להצלה מייד בהמשך כאשר היער כולו עולה באש. אך לבסוף האש מתפשטת ולא מצליחה לכבות, הרעש רק מעצבן עוד יותר את חיות היער. בחרתי לסיים עם רעש השריפה אשר משתלט על כל שאר הרעשים בכדי להדגיש את המציאות שלנו כרגע, שבשנת 2020 ביערות האמזונאס מתחוללות שריפות הרסניות כל הזמן. היא לא מפסיקה, היא גדולה וערמומית, ובנתיים ממשיכה להתפרס אל אורכה ולרוחבה. בני האדם לא מצליחים להשתלט עליה למרות הניסיונות, והמלחמה הזאת לא נגמרת, גם ברגעים אלו ממש.

בעולם הדימיוני שיצרתי, יש עיר פוסט אפוקליפטית שהוצפה במים. האטמוספרה טרופית ובצתית ומימית עם הרכב טמפורטורה חם ולח. הסאונדים הגאופוניים ששומעים בעיקר מאופיינים במים והתנועות שלהם בתוך המבנים. יש רעשים של טפטופים, נפילות של חלקים של בניינים, ותזוזות של המים בתוך העיר.לפעמים יש טון חלש שיוצא מבניין נטוש - שאריות יחידות מציבילזציה שהייתה פעם.

הסאונדים הביופוניים מורכבים משלושה סוגים של ציקדות. ה"שירה" של ציקדות זכרים מיועדות כדי למשוך נקבות במן טקס חיזור.

הסאונדים האנתרופופוניים הם ביפים של צוללות וגלי קול ממכשירי קשר. הוספתי לסצנה הפוסט אפוקליפטית תחושה של חוקרים שמגלים את הציביליזציה..

עומרי שטיינברג

המשכתי לבנות את אותו סאונדסקייפ שבניתי בשכבות הקודמות, רק שהפעם בחרתי לשנות את הזמן של המקום. בחרתי לעשות זאת בזמנים של היום, עולם מודרני. המקום המתואר הוא בדיוק חיבור בין איזור עירוני לטבע, כפי שקורה רבות בהודו. מצד שמאל האיזור העירוני, באמצע ומימין איזור של טבע: נחל קטן, מפל מים, ומקדש קצת יותר מרוחק.הבינאריות העיקרית שניתן לשמוע היא כמה שהסאונד האנושי חזק בהרבה מהסאונד של הטבע, כמעט בכל המקרים שהצגתי כאן. אנחנו ניסינו לחקות את הטבע גם, וניתן לשמוע את מידת הרוחניות והחיבור שיש מכלי הנגינה שהנחתי כאן: סיטאר, חליל, פעמונים למיניהם. אבל עדיין רעשי העיר והרכבים משתלטים על הכל.
ההודים ידועים בתור עם שנוטה לצפור הרבה ברכבים שלהם.
ניתן לשמוע בקטע הרבה דיבורים של אנשים, מעין שוק שכזה, לצד הטבע היותר פראי, קופים ציפורים, זאבים בהמשך.
הקטע שוב מתאר מעבר מיום, לסופת ברקים, ואז מעבר ללילה.
ברגע שהגשם ממש מתחזק, כלל האנשים שבחוץ רצים למצוא מחסה, וכל הסאונד האנושי כמעט מופסק פרט לתחבורה. כלומר עדיין יש קשר חזק בין הגיאופוניה לאנתרופופוניה, וכל דבר משפיע על כל דבר.
לאחר הפסקה בדיבורים מאז הגשם, אנו חוזרים לאווירה העירונית רק בצורה לילית יותר. השוק והדיבורים יותר דומיננטיים.
בזמן המעבר מיום ללילה, כמו שהציפורים מתחלפות בצרצרים, הזאבים והעורבים קוראים בקולם, כך גם ההודים מנסים לשמר איזו טקסיות שכזו שמגיעה מהעולם הביופוני, ומנגנים בפעמוניהם ללא הרף עד שיורד הערב לחלוטין.

שיטוט בכפר קוריאני במאה ה-15, שלטון ממלכת ג'וסאון. בסביבת יער סאריוני ,נחל הזורם ליד הכפר וציוץ ציפורים מהיער ניתן לשמוע נסיעה בכרכרה רתומה לסוס, שירת נשים עובדות, גברים חוטבים עצים למדורה, בישול, פעמוני רוח, במעלה הכפר ישנו מקדש בודהיסטי בו אפשר לשמוע נזיר מתפלל.

הסביבה שהתמקדתי בה היא ג'ונגל שבו כל בעליי החיים בעצם מתמודדים ומנסים להראות שהם הכי עליונים. בשלב השני הלחנתי והוספתי שכבות של גיטרות חשמליות וסינטיסייזרים, כלי מוסיקה הכי מודרנים של האדם הכי מודרני. בני אדם השתמשו בכל נגינה כדאי לתקשר, לספר סיפור, ולהכין את הצבא למלחמה, אבל התדרים של כל כלי נגינה היה כאן הרבה, הרבה לפני. מעין אווירה של הופעה אינטימית, אנדר-גראונד, בג'ונגל באפריקה.

החיים בפלנטת צדק
בהתאם לנסיבות שצדק עשוי 100% גזים ושוררות בו רוחות וסופות רעמים אימתניות, החיים בכוכב מתקיימים בשכבה מוגבלת באטמוספרה של צדק, שכבה שבה האיזון בטמפרטורה יכול לקיים חיים ביולוגיים והסופות חלשות יחסית ומאפשרות ליצורים את כל תנאי המחייה הדרושים להתקיים ולקיים המשכיות. לכן המודל חיים שבחרתי הוא של יצורים דמויי מדוזות המרחפות בשכבה המוגבלת של האטמוספרה של צדק, הן ניזונות מפוטונים של שמש בדומה לצמחים וחיידקים שנתקעו בכוח המשיכה של הכוכב ומסתחררים ברוחות עד שנקלטות על ידי הזרועות הארוכות של היצורים. הסאונד שהוספתי לקטע הוא של מדוזות שוחות במים, בסאונד שומעים את פעולת דחיקת המים על ידי הגוף, סאונד המדמה דחיפת גז סמיך, ושירת ליוויתן כתדרים גבוהים על מנת תקשורת ביניהן. התדרים הגבוהים הם בגלל הרעש העצום של הרוח המהירה שלא פוסקת והרעמים. לכן לא ניתן לקיים העברת מסרים בסאונד על ידי קולות נמוכים שיכולים להיבלע בכל העוצמה הסוערת של הכוכב. שירת הלוויתן בשביל היצורים היא להזדווגות, שכן הם חיים בקהילות בגלל המגבלה של התנועה שלהם על הכוכב. הסאונד נעשה באמצעות רטט של סחוס הנמצא במרכז נפח הגוף שלהן, כאשר הן פותחות סוג של פיות הנמצאות בציידי הגוף ונותנות לרוח לעבור דרכן ולרטט את הסחוס, הסחוס שנמצא במרכז מייצר תדר גבוה ובאמצעות הגוף הנפחי שלהן והחלול למחצה הסאונד מוגבר ומועבר לחלל האטמוספירה.

BFR VOL 3.5
זוהי חללית מחקר של חברה פרטית בשם SPACEX יחד בשיתוף של ארה''ב סין וישראל. המשימה של החללית היא לתקשר עם צורות החיים הנמצאות על כוכב צדק.
החללית יצאה לדרך בשנת 2037 כשמשימתה הראשונה היא ליצור ערוץ תקשורת עם היצורים על הכוכב כאשר בשנת 2031 חללית מחקר BFR VOL3.4 ,הקודמת של אותה חברה גילתה אותם וחקרה את צורות התקשורת בניהם.
החללית הנוכחית ,BFR VOL3.5 חגה מעליהם בגובה של 80,000 קילומטר ושולחת תדרים עוצמתיים גבוהים ונמוכים יחד המשתלבים באטמוספירה של הכוכב ומועברים במהירות רבה, עקב עוצמת הרוח העזה על הכוכב.
לאחר מחקר של כ5 שנים מאז הימצאותם של היצורים, גילו החוקרים על דרכי תקשורת בין היצורים על הכוכב על ידי שליחת תדרי סאונד גבוהים ונמוכים, לכן החללית שולחת תדרים זהים בעלי מקצב אחיד- מהיר או איטי על מנת ליצור בין היצורים לבני האדם תגובה ושפה. הסאונד מיוצר מהחללית בצורה אלקטרונית עם מגברים עוצמתיים וסוגי גלים שונים.

בחרתי לייצר סאונדסקייפ פרה היסטורי, המתאר את הדקות בהן פגע אסטרואיד בחצי האי יוקאטאן במקסיקו, וגרם להכחדת רוב מיני הדינוזאורים ולפגיעה גיאולוגית קשה בכדה"א. זה היה סוף תקופת הקרטיקון, בו הגיעו הארכוזאורים, ענף של זוחלים קדומים, לשיאם. אחד המאפיינים של הארכוזאורים הוא שעמדו על שניים ועזרו להם לנוע במהירות לעומת זוחלים אחרים, ולהגיע למקומות גבוהים. הסאונד הברור הראשון לאחר רחשי ציפורים, הוא של אכילת תפוח על ידי הדרוזאורוס (00:25) , דינוזאור צמחוני בעל מקור דמוי ברווז. כשהגיע לעץ הבריח ציפור שעפה מעץ (00:30). מיד אח"כ מגיע מהסבך גיגאנטיזאורוס ונוהמת על הדרוזאורוס (00:35), שמוציא מין קול מלחשש (00:47). הגיגאנטיזאורוס מבהירה לו שזו הטריטוריה שלה, ומתחילה לנהום בקצב אחיד תדרים סונאריים (01:10) שמסמנים על תחילת תקופת החיזור. מרחוק שומעים זכר ששומע את התדרים (01:26). רחשים של ציפור שמתריעה על משהו (02:10), רעש חזק של האסטרואיד מתקרב מתחיל (02:30). המטאורים מתחילים למלא את השמיים ולפגוע באזורים רחוקים יותר תחילה (03:21), רעידות אדמה, ומתחילים להתקרב לאט לאט (03:45), כל בע"ח בורחים. אש מכלה את הכל. ארמגדון.
על גבי הסאונד המוזכר, הוספתי שלושה ערוצי סאונד נוספים
• In Paradisum – גבריאל פורה (1890)
קטע מהזרם האקספרסיוניסטי הצרפתי, איתו בחרתי לפתוח בגלל ההרגשה החללית והבראשיתית שלו, שהתאימה בעיניי למקור ממנו הגיע האסטרואיד, ולתקופה הפרה היסטורית בה הסאונדסקייפ מתקיים.
• נאום האקלים של לאונרדו די קפריו באו"ם (2014)
מה שהפך את כל הקטע לאיזושהי אנלוגיה של פגיעת האסטרואיד והמצב הדיסטופי למה שקורה כיום מבחינה אקלימית (ופוליטית), ואיך המין האנושי מזרז את גוויעתו של כדה"א ושל עצמו.
• Exogenesis: Part 1 – Overture – MUSE (2009)
החלק הראשון מתוך שלושה חלקים המרכיבים את הסימפוניה של להקת הרוק הבריטית מיוז, מתוך אלבומם The Resistance. מת'יו בלאמי, סולן הלהקה, כותב בשיריו הרבה על חלל, אקלים ומהפכות. גם בקטע שלו יש תחושה חללית כלשהי, אך עם מאפיינים יותר דטרמיניסטיים. הרעיון המילולי הנובע מהטקסט של הסימפוניה, הוא שאם לא נתעורר בזמן – נפסיד.

אל רעידת האדמה ובהלת הכבשים והאנפות מצטרפים להם שני אינדיאנים שיושבים ומתפללים. האחד מנגן בחליל הילדי של האינדיאנים, והשני שר שירה מסורתית. הם יושבים ומתפללים. מתפללים לשלום, מתפללים כדי להודות, מתפללים לבריאות ושפע, מתפללים לאלים של השמים והאדמה. מתפללים לשלום הכבשים שברחו מרעידת האדמה, מתפללים למזון ומים. מתפללים עבור כל החיים אשר על כדור הארץ הזה.

עדי דוידוביץ

זוהר הקוטב. הסאונד הוקלט בשמיני במאי 2018 מהחלל.
בשני בספטמבר 1859 התרחשה התפרצות מגנטית חריגה על השמש. למחרת, קצת לפני הזריחה, ניתן היה לראות אורות בצבעים חזקים של אדום, ירוק וסגול בשמיים, במקומות שלא נצפו בעבר. מקומות כמו קובה וג'מייקה. בעיתון ניו יורק טיימס נכתב כי האורות היו כה חזקים, עד שבלילה ניתן היה לראות בעזרתם ללא שום צורך בתאורה מלאכותית. זוהר הקוטב הינו תופעת טבע אופטית המתחרשת בקטבים, המאופיינת בהופעה של אורות צבעוניים בשמי הלילה. התופעה מתרחשת בקרבת הקוטב הצפוני שם היא נקראת "הזוהר הצפוני", או "אורות הצפון". בקוטב הדרומי היא נקראת "הזוהר הדרומי", בשניהם הסיבה להיווצרות זהה.  זוהר הקוטב הוא תוצאה של יחסי גומלין בין רוח השמש וחגורת הקרינה המקיפה את כדור הארץ. את כדור הארץ מקיפה חגורת חלקיקים טעונים (פלסמה) הקרויה חגורת ואן-אלן. החגורה מקובעת למקומה ע"י השדה המגנטי של כדור הארץ. רוח השמש היא פלסמה של חלקיקים טעונים (בעיקר אלקטרונים ופרוטונים) הנפלטת בעיקר מהחלק העליון של אטמוספרת השמש הקרויה עטרה. התופעה מתרחשת כאשר נוצר גודש על חגורת ואן אלן. מדובר על עומס של חלקיקים שזורמים בכיוון מטה בשדה המגנטי של כדור הארץ ומתנגשים במולקולות שבאוויר. החלקיקים גורמים לשחרור אנרגטי בצורת פליטת אור. כאשר החלקיקים מרוח השמש מגיעים לאזור חגורת הקרינה הם גורמים לשינויים וכאשר נוצר "גודש" של חלקיקים בחגורה (למשל עקב פעילות שמש מוגברת) יש התנגשויות מרובות של החלקיקים הטעונים עם המולקולות שבאוויר - בעיקר החמצן והחנקן שבאטמוספרה, הדבר גורם לעירור אנרגטי של המולקולות הללו ועודף האנרגיה הזה משתחרר השאר בצורת "זוהר הקוטב" - פליטה של אור. תופעה זו נפוצה בעיקר בזמן פעילות מוגברת של השמש. צבעו של זוהר הקוטב נקבע בהתאם לסוג האטום המגיב. צבע הזוהר הצפוני תלוי בסוג האטום המגיב: חמצן-ירוק, אדום-מימן, כחול- חנקן, ובמקרים אחרים מפגיעה חזקה מאוד של האטמוספירה. הזוהר מופיע בעיקר באזורי הקטבים משום שהחלקיקים הטעונים נמשכים לשם.
השכבה האחרונה שבחרתי להוסיף היא שיר מתוך היפיפייה הנרדמת.
Once Upon A Dream בגרסה של Lana Del Rey).

בתקופת הסהרה הירוקה, בני אדם כבר היו קיימים. בחרתי להשתמש בשפה מומצאת וכן באמצעים שהיו להם לשימוש באותה תקופה. בגלל היותם לקטים השתמשתי בסאונדים כדי להמחיש את הרעב. ציורי קיר שהתגלו הראו שהיו צדים את החיות של אותה תקופה.

הציוויליזציה האנושית בעולם זה התפתחה הרחק מהמאוורר, שכן העוצמה שלו חזקה ומסוכנת לבני אדם. ישנו חוקר סאונד שהצליח לפתח מיגון מיוחד כדי שיוכל לגשת למקור הסאונד והאוויר בעולם ולהקליט אותו באמצעי ייחודי. אנו שומעים את אותו חוקר מגיע לאתר ההתרחשות ומתאר את הדברים שהוא רואה ושומע.

סאונדסקייפ חוצ-ארצי כוכב שביט
כוכב שביט הוא גוף שמימי קטן הדומה לאסטרואיד, אך מורכב בעיקר מקרח. השביט נע סביב השמש במסלול אליפטי קיצוני, ובהתקרבו אליה הוא יוצר זנב ארוך ובהיר שאורכו מיליוני ק"מ. השביט מורכב לרוב ממים קפואים בתוספת גזים קפואים ובתוספת גרגרי אבק בגדלים שונים, אבנים קטנות וסלעים בגדלים שונים, בעגה קוראים להרכב זה "קרח מלוכלך", להבדיל מקרח נקי, המורכב ממים קפואים, לעיתים בתוספת גזים קפואים. כששביט נמצא רחוק מהשמש הוא אינו סופג קרינה בכמות מספקת להתכת הקרח ולכן הקרח ושאר המרכיבים קפואים כגוף אחד שמכונה "גרעין השביט". עם ההתקרבות לשמש מתנדף הקרח ונוצרת הילה של גזים שהשתחררו מהגרעין. גרגרי האבק וחלקי ה"חצץ" שהיו לכודים בקרח משתחררים אף הם, אך גורלם שונה מזה של הגז. הילת השביט עשויה להגיע לקוטר של מאות אלפי ק"מ, אך כמות החומר בה דלילה למדי. הגזים בהילה נדחפים מכיווּן השמש והלאה, בגלל הקרינה וזרם החלקיקים ("רוח השמש") הנפלטים מהשמש. כך נוצר זנב השביט מהחומר שנפלט לתוך ההילה. החלקים המוצקים נזרקים מגרעין השביט במהירות של עשרות מטרים לשנייה ויוצרים זנב שני, שמושפע מקרינת השמש באופן שונה
מהגזים, לכן יש שביטים שלהם זוג של זנבות. בחלק זה הוספתי קולות המסתמכים על קהילות כגון אסקימוסים ואינואיטים. קהילות אלו מאופיינות במגורים באקלים קיצוני וקר, בסביבה בה רוב השנה פני השטח מכוסים שלג ועל כן דרך ההישרדות והסאונד שהם מפיקים ייחודי להם. ניתן לשמוע את הצעדים שלהם בשלג ועל הקרח כאשר הם מחפשים עצים להדלקת מדורה, את ניסור העץ בעזרת מסור ידני, סידור הענפים במערום והדלקת המדורה. הוספתי גם את שירתם מסביב למדורה כמין סוג של טקס שמתקיים לכל ערב בשעת האוכל או לפני השינה.